המלצה לטיול רגלי קליל ונחמד על חוף הים בין נהריה לעכו – לחוות את הים מעט אחרת. שעה וחצי של שילוב בין עיר ושדות, בין ים ליבשה, בין מים לחול.

בתור ילד ירושלמי הים תמיד היה נראה משהו רחוק, מפחיד אפילו, אך גם מאתגר ומעניין. וזה עוד לפני הסרבול של רחצה נפרדת / מעורבת, של מלתחות ומקלחות, ושל בגדים ונעלים ספוגי חול. באיזשהו מקום תמיד ניסיתי להתחמק מהים. מקסימום לראותו בלבד, וגם זה בקושי.

בשנים האחרונות, כשהתגברתי יותר, כשהתחלתי לטייל בארץ וחיפשתי מקומות נחמדים, יפים וקלילים גיליתי שוב את הים. את חוף הים. את הטיילות השונות. מספיק לשבת על ספסל תחת השמש הקופחת, או בשעות החשכה, להביט בגלים, בעוברים ושבים, ברוחצים ובמשתזפים, בשותי הבירה ושחקני הטניס כדי להירגע, להתבונן ולהכיר. מאז מבחינתי הים נחלק לשניים – כמאמר הגששים "כאן זה הים וכאן זה החול" – אלו שני דברים שונים מבחינתי.

אך הפעם הראשונה בה הכרתי את נפלאות הים, היה דווקא בטיול רגלי קליל ונחמד שערכתי לאורכו. היה זה כשנסעתי לתחנת הרכבת בנהריה, טיילתי על הכביש הראשי מספר דקות לאורך הגעתון עד שהגעתי לחוף. בטיילת היפה של נהריה פניתי שמאלה לכיוון דרום, עברתי את מגרש החנייה והתחלתי ללכת על החוף לאורך הים. רוב השביל משמש למעשה ככביש 4*4 כך שההליכה אינה בחול תובעני אלא בשביל כורכר יחסית מוצק, אך עדיין לא בטוח שמומלצת לעגלות. מצד ימין רואים כמובן את הים הרועש ללא שוברי גלים או רוחצים כמעט, ומצד שמאל שדות חקלאיים מוריקים וצומחים, כשאותם חותכת מסילת החוף של הרכבת עליה נסעתי קודם. ככל שמדרימים חוף הים הולך ונעשה סלעי, הרוחצים מתמעטים, ופה ושם זרויים להם דייגים. ניתן למעשה לעצור ולנוח על כל סלע על החוף. הדרך עצמה לעתים מתרחקת עד לכדי עשרות מטרים מהים, אך חוזרת בהמשך.

ים. צילום: עמיעד טאוב

ההליכה כולה נמשכת כשעה בקצב אטי יחסית ללא עצירות. אומנם, השמש קופחת מעל הראש, והמסלול ללא צל, כך שכדאי להצטייד בהגנה מתאימה, אולם אם הולכים לפנות ערב, גם החום פחות מעיק וגם מראה השקיעה תמיד מרהיב. די בתחילת הדרך כבר מתחילים לראות את באופק עכו ובהמשך אף חלקים ממפרץ חיפה, כך שהדרך פתוחה וברורה לכל אורכה. מעט לפני ההגעה לעכו עוברים מימין לשטח גדול של חברת החשמל, המוקף חומת בטון, שבסיומו "נשפכים" לחוף הים של עכו, ופוגשים שוב ברוחצים. משם, אפשר לשבת ולנוח, לצפות בגלים, להיכנס לים, או לחזור חזרה.

הליכה נוספת מזרחה של כ – 15-20 דקות לתחנת הרכבת או תחנה מרכזית הסמוכה, ממנה אפשר לצאת חזרה לנהריה או לכיוון מזרח ודרום. לחלופין ניתן גם לעלות על אוטובוס פנימי עירוני סמוך לחוף ולחסוך את ההליכה. ככלל, אני ממליץ ללכת גם מעט בעכו ובנהריה עצמם על מנת לחוות את העיר, את הבניה, התושבים, וההבדלים בין הערים.

תיהנו.