הציבור הדתי לאומי בארץ מתעלם, ברובו, מרעיון השבת הבינלאומית אשר יהודים מציינים אותה בכל העולם. מדוע דתיים ברחבי העולם מנסים להביא את כלל החברה לשמור שבת אחת, ובארץ, בציבור שחרט על דגלו את ערכה של היהדות והרצון להשפיע על כלל החברה, אין אפילו התייחסות לפרוייקט? לאהרון וויט יש תשובה מעניינת

וילדר יחסי ציבור
וילדר יחסי ציבור

לפני כשבוע קרה הדבר הכי גדול שלא שמעתם עליו. ברחבי העולם: למעלה ממיליון יהודים התחברו יחד כדי לשמור שבת אחת כהלכתה ב"פרוייקט השבת". מארגנטינה לארצות הברית, מפולין לפרו, במאות ערים ובאלפי קהילות, יהודים דתיים וחילונים הצטרפו ביחד לשמור את שבת פרשת לך לך. הם אכלו יחד סעודות שבת משותפות, והגיעו בהמוניהם לבתי כנסיות,אשר ברוב הפעמים נתמלאו עד אפס מקום. מתוך הפרויקט חובק העולם יצאו כמה סיפורים אישיים נהדרים. לדוגמה, אשה בת מאה ואחת שנים אשר הגיעה לאירוע בלונדון לאפות חלות בפעם הראשונה בחיים שלה. אין ספק שזהו אחד הפרוייקטים היהודיים הגדולים מזה שנים, ובצדק אמר יוזם הפרויקט, הרב וורן גולדסטין רבה הראשי של דרום אפריקה, שבהרבה קהילות הפרוייקט השנתי הזה הוא לא פחות ממהפך.

אולם, יש לי שאלה פשוטה. מדוע  הציבור הדתי-לאומי פה בארץ כמעט ואינו פעיל בפרויקט הזה? איך ייתכן שבכל העולם היהודי, דתיים מנסים להביא את רעיון השבת לסדר היום הציבורי, ובארץ, בציבור שחרט על דגלו את ערכה של היהדות והרצון להשפיע על כלל החברה, אין אפילו התייחסות לפרוייקט? למה לא הייתה קבלת שבת קהילתית בכל ישיבת הסדר, סעודת שבת משותפת דתיים חילונים בכל בית כנסת דתי-לאומי, ויציאה המונית של חניכי בני עקיבה להביא את השבת לכל עיר במדינה?

דומני שההסבר לדבר הזה אינו טכני, אלה מהותי מאוד. הציבור הדתי-לאומי מאוד מעוניין במצוות לאומיות. מצוות כמו יישוב ארץ ישראל, שירות צבאי והאיסור למסור שטחים, שניתן לסווגם כמצוות לאומיות, תופסום מקום מרכזי בשיח של הציבור. הציבור הדת- לאומי רוצה שהשיח הדתי ישפיע על החיים הציבוריים בישראל – במערכות החינוך, בצבא, בתרבות ובפוליטיקה. אפילו פעולות דתיות שנראות מאוד אישיות, מקבלות היבט לאומי גדול בציבור הדתי– לאומי: בישיבות ההסדר, לא מדברים על תלמוד תורה רק כמצווה פרטית, אלא כדבר שמשרת את האומה על ידי חיזוק תרבותה הייחודית. כשמם כן הם- הדתיים לאומיים רואים בדת משהו שלא רק נמצא בחיים של יחידים, אלא כדבר שמשפיע על העם ברחב הציבורי.

אבל מה קורה כשיש פרוייקט שאין בה שום צד לאומי, ממשלתי או אידיאולוגי, שלא מדובר על "איך תיראה מדינה יהודית" אלא פשוט רוצים לחבר אנשים פרטיים למצוות שבת? הפרוייקט הזה, שהתחיל בדרום אפריקה, הוא "גלותי" למהדרין, מכיון שהוא אינו מתייחס לשאלות של זהות המדינה וחייה הלאומיים, אלה הוא פונה ישירות לאנשים ולמשפחות. סיפורי ההצלחה של הפרוייקט הם של נשים שאופות חלה, לא של מדינה שמעצבת את אופייה. ברגע שאין הביט לאומי, אז ההתענינות של הציבור הדתי-לאומי אינה גבוהה כל-כך. אולי כדאי לציבור להיות דתיים אפילו כשזה לא לאומי – לפחות, לשבת אחת בשנה.