הספר 'למה אני קופץ', שנָאוֹקִי הִיגָשִׁידָה, אוטיסט שמוגדר כאוטיסט בתפקוד נמוך, כתב כשהיה בן שלוש-עשרה בלבד, יכול לספק לנו תשובות לכמה מהשאלות שמטרידות אותנו בקשר לאוטיזם ולאוטיסטים. נאוקי, שלא היה מסוגל לקיים תקשורת מילולית כמעט בכלל, למד הודות לכושר ההתמדה המרשים שלו לאיית מילים בעזרת לוח תקשורת, שעל האותיות שלו הוא מצביע. מה שיש לו להגיד מעניק לנו הצצה נדירה אל מה שעובר בראשו של ילד אוטיסט.

בספרו הוא מסביר את פשר ההתנהגות האוטיסטית שנראית לעתים מוזרה, חולק עמנו את האופן שבו הוא תופש מושגים כמו זמן, חיים, יופי וטבע, ומצרף סיפור קצר ובלתי-נשכח שכתב. ספרו של נאוקי היגשידה מקעקע דעות קדומות רבות. הוא מראה שלאוטיסטים יש דמיון, חוש הומור ושהם חשים חמלה כלפי הזולת ומבטאים זאת בדרכם. נאוקי גם פונה אלינו, האנשים שאינם אוטיסטים, ומפציר בנו שנגלה כלפיו וכלפי אוטיסטים אחרים, סבלנות ואהדה.

נָאוֹקִי הִיגָשִׁידָה נולד בשנת 1992 ואובחן כבעל "סממנים אוטיסטיים" בשנת 1998. הוא למד במסגרות של חינוך מיוחד וסיים את לימודיו התיכוניים בהתכתבות ב-2011. פרסם כמה יצירות בתחום העיון והפרוזה שזיכו אותו בפרסים. הוא גם מרצה על אוטיזם וכותב בלוג. נאוקי חי בעיר קימיטסו שבחבל צִ'יבָּה שביפן. את הספר תרגמו מיפנית לאנגלית דיוויד מיטשל, שגם כתב את ההקדמה לספר, ורעייתו קֵײקוֹ יושידה, הורים לילד אוטיסט.

כריכת הספר למה אני קופץ .צילום ידיעות ספרים
כריכת הספר למה אני קופץ .צילום ידיעות ספרים

"מה יקרה לי אם אשאר במצב הזה והאוטיזם שלי לא יירפא אף פעם? כשהייתי קטן, השאלה הזאת הדאיגה אותי מאוד מאוד. חששתי שכאוטיסט, לא אצליח לחיות כמו כל בני האדם. יש כל כך הרבה דברים שאני לא מסוגל לעשות כמו כולם והצורך להתנצל כל יום וכל שעה ממש גזל ממני כל תקווה. כולי תקווה שאחרי שתקראו את ההסברים שלי על האוטיזם והמסתורין שבו, תצליחו להבין שהמגבלות שלנו לא נובעות מפינוק או מאנוכיות. אם תבינו אותנו, תעניקו לנו מקור לתקווה. לא משנה עד כמה קשים הם חייו של האוטיסט ולא משנה עד כמה עצובים הם לפעמים, כל עוד יש תקווה, נצליח להמשיך בדרכנו". [מתוך אחרית דבר]

הוצאת ידיעות ספרים

183 עמ' | 98 ₪