בשנים האחרונות חלה התפתחות ופתיחות בנושא מין ומיניות בציבור הדתי. מה שהיה מוקצה מחמת צניעות הפך לנושא מדובר ואפילו ממוקצע. ניסינו להבין מה גרם לשינוי ואילו ניחוחות הוא הביא איתו.

"הדור הזה…." שבלחיצת כפתור יכול להגיע לקצה השני של העולם, שחשוף לכל מידע אפשרי,
"הדור הזה…" חוצה מגזרים. אולי בעקבות בעיית השליטה החל שינוי בעולם הדתי, מה שפעם כיסו מתחת לשטיח ולא היו מוכנים לדבר עליו בפומבי היום כבר נמצא על השולחן, בשיח פתוח מבוקר ובריא.
שוחחנו עם אמיר אוחנה – מנהל מרכז מפלים, יועץ זוגי מיני ומשפחתי. ואלעד חמיאל – קרמינולוג קליני ומנחה למיניות בריאה, על מין ומיניות בעידן הפתיחות.

אז מה בעצם גרם לשינוי?

אלעד חמיאל – "מיניות בכלל ומין בפרט היו מאז ומעולם חלק מההתנהגות האנושית. בתנ"ך, בספרות הגמרא ובהלכה יש הרבה מאד התייחסות לנושא זה, בצורות שונות. ההתייחסות שלנו השתנתה. פעם המסר היה "כשתגדל – תבין", או תחכה עד לחתונה והכל יהיה בסדר. הגישה היתה בעיקר בצורה של "כיבוי שריפות" כשקרה משהו רע או שהזהירו, הפחידו, ושמו דגש על מה שאסור. לא היה עיסוק במה שנקרא חינוך למיניות בריאה. השינוי הגיע מבחוץ – אנשים נחשפים לתכנים אחרים במדיה, באנטרנט. זה מעורר סקרנות, שאלות. "

אמיר אוחנה – "לדעתי היסוד שהרמב"ם מדבר עליו כמובן מאיליו היה צריך הפנמה נוספת. אי אפשר נפש בריאה ללא גוף בריא ושמח ושיש קשר בין התפקודים השונים ויחסי הגומלין בין החדרים השונים בבית."

יש נושא שהוא עדין וטו, על זה לא מדברים?

אמיר אוחנה – "אין, איפה שיש מכאוב, יהודי נמצא לתת מזור."

הציבור משתף פעולה?

אלעד חמיאל – "לאנשים מאד קשה להודות שיש להם עניין בנושא. אחד הנושאים שהכי מעסיקים היום את הנוער, וגם גברים מבוגרים (נשים פחות) הוא העיסוק בפורנוגרפיה. מצד אחד מעצמה כלכלית שמרוויחה עשרות מליארדי דולרים שדוחפת באין ספור פרסומות ואמצעים תכנים פורנוגרפים. מצד שני, נערים סקרנים שיש להם שאלות ואף אחד לא מדבר איתם על מה כן ומה לא, ורוב התשובות הזמינות נמצאות בפורנוגרפיה. הבעיה היא שכמעט ואין קשר בין מה שרואים לפורנוגרפיה לבין הצורה בה זוגיות בריאה ומיניות בריאה צריכות להיות. אף אחד לא מתווך להם את הפער הזה, ובפועל אנחנו מוצאים לא מעט אנשים שצופים בתכנים פורנוגרפיים ומתוסכלים כשהמציאות בה הם נמצאים לא עולה בקנה אחד עם הציפיות הפורנוגרפיות שלהם."

לדבר, לשאול, להציף {באדיבות מפלים}

איך מביאים את הנושא לנוער?

אמיר אוחנה – "בגיל העשרה יותר חשוב לתת כלים להורים. הרבה פעמים המקום הנבוך – מבלבל. מה שלימדו אותנו או ע"פ רוב לא לימדו צריך לעבור תהליך של הבראת הנפש על מנת להעביר להם עולם בריא ומאוזן לחייהם שלהם."

איפה עובר הגבול בין פתיחות לזילות?

אמיר אוחנה – "ההבדל הוא בבחירת המילים, יש לדבר על הדברים אבל לבחור בלקדש את השפה והשיח ממקום בריא".

האם זה לא מסוכן לפתוח ככה את הדברים בפומבי? לא עדיף שזה ישאר בחדר הראוי?

אלעד חמיאל – "אנחנו חוששים שאם נדבר עם ילדים על הנושא הם ירצו לבדוק בעצמם במה מדובר. המציאות לרוב מוכיחה אחרת – כשמדברים על מיניות בצורה קולחת ורגילה זה נהיה פחות "אטרקציה". מחקרים מראים שמתבגרים שדברו עליהם על מיניות מקיימים יחסי מין מאוחר יותר. "

לצאת מהמבוכה {באדיבות מפלים}

מה המסר שלך בנושא?

אלעד חמיאל – "האמירה שלי מאד ברורה בנושא – כל דבר שאתם תגידו לילדים שלכם ממקום דואג ואכפתי, יהיה הרבה יותר טוב מכל מה שהם ילמדו במקומות אחרים."

אמיר אוחנה – "לשאול, לדבר, להציף ללא פחד. צלם אלוקים חזק מספיק לחיות לצד העפר והמוחלש."

אלעד חמיאל {באדיבות אלעד חמיאל}

 

אמיר אוחנה {באדיבות מפלים}