היא כביכול חיה את החלום ובחרה לנפץ אותו במו ידיה, בדיעבד עבורה זה היה תהליך של התבגרות.
היא עוסקת בכישרון היחידי שיש לה {לטענתה} והיא בהחלט מוכשרת, רחלי מלק בודה בראיון על החיים ועל אלוקים.רחלי מלק בודה, עיתונאית בת 33 נשואה ליוסי +3. גרה ביישוב אלון במקור מבני ברק, בילדותה חיה בין החרדים השחורים אבל למדה במוסדות סרוגים לחלוטין. דווקא אחרי שנישאה והפכה לאמא בחרה לחזור בשאלה למשך תקופה מסוימת, וכעבור כמה שנים שבה לשורות המגזר.

מה הנקודה שגרמה לבחורה דתיה שכביכול חיה את החלום של כל בת אולפנה, להשיל מעליה את הכיסוי החצאית והדת?
"שאלות שלא צצו בגיל מוקדם ופתאום, כשהיה קצת זמן לחשוב, החלו לפמפם בי. היום אני יודעת שזה תהליך התבגרות שהייתי צריכה לעבור והוא בנה אותי מאוד".

ומה גרם לך לחזור אחרי 4 שנים?
"לא הייתי מגדירה את זה כלחזור. יותר בכיוון של למצוא את המקום שלי בתוך הקהילה הדתית, שתמיד הייתה עבורי הבסיס והבית. אנחנו חיים בתקופה שבה הגבולות בין המגזרים הולכים ומיטשטשים, וכל אחד מתמקם על הספקטרום איפה שמתאים לו. העיסוק הדיכוטומי בדתיות וחילוניות הוא מאוד אייטיז, והיום את לא צריכה לחזור בשאלה כדי להתמודד עם הקשיים של הדת, יש הרבה יותר מקום למורכבות. אני אישה מאמינה, ליתר דיוק – אישה שבוחרת להאמין. אני לא יודעת אם יש אלוהים או לא, אבל בחרתי לחיות את חיי כאילו יש. החיים כאתאיסטית פשוט קשים מנשוא".

מתחרטת?
"
אין כל כך על מה להתחרט. זה לא שיצאתי בהצהרות מחייבות או משהו. היום אני דתייה, מחר אני יכולה להרגיש אחרת וזה בסדר גמור. אני מתקשה להבין אנשים שהאמונה שלהם היא סטטית, מטבע הדברים אמונה היא דבר שבלב ואדם בריא אמור לחוות תזוזות בחייו.

מה זה עשה לכם לזוגיות?
"
בעיקר לקח אותנו למקומות חדשים ומעניינים. באהבה אין חוקים, וכמו שהפכים יכולים להימשך, גם שני אנשים שחושבים אחרת יכולים לנהל זוגיות טובה".

איך מסבירים לילדים את החזרה ואת התשובה?
"לא בטוחה שצריך להסביר. יש משהו יפה בזה שילד רואה את ההורה שלו מתלבט ומחפש את דרכו בנפתולי החיים. הוא מבין שהעולם זה לא שחור-לבן, שהאמת היא דבר מורכב ואינדיבידואלי. ילדיי לומדים בבית ספר מעורב שבו נמצאים דתיים וחילונים באותה כיתה. מגיל ינקות הם מבינים שיש כל מיני גישות לאיך לחיות את החיים. אני מחנכת אותם לאהבת היהדות והמסורת, אבל לא ממקום של כפייה אלא ממקום של כבוד להיסטוריה ולשורשים שלהם. בסוף הבחירה מה להיות היא שלהם. והם גם יודעים שלא משנה מה יבחרו, נאהב אותם בכל מצב".

האוצרות של רחלי

איך הגיבו ההורים? 
"בואי נגיד שהם לא פתחו שמפניה, אבל לא היה איזה משבר או נתק. התברכתי בהורים מקסימים שגאים בי מאוד".

מה מרתיח אותך?
"אנשים עם דעות אוטומטיות. כאלו ששופטים סיטואציה לפי אג'נדה ואתה יודע מראש מה תהיה עמדתם בכל מצב. אין דבר יותר משעמם מזה".

מה מצחיק אותך?
"כשקורים לי דברים מטופשים. אתמול התנגשתי במסדרון במטריה ואמרתי לה סליחה".

מה היית אם לא עיתונאית?
"לא הייתי. זה בערך הכישרון היחיד שיש לי".

אג'נדה פוליטית?
ימין מתון

אג'נדה חינוכית?
"אין ילדים רעים. יש ילדים שרע להם". (יאנוש קורצ'אק)

מה החלום שלך?
"
להצליח לעשות עיתונות שהיא גם איכותית וגם מוסרית".

ארוחת ערב עם מי ואיפה?
"
עם אסי דיין, שלצערי כבר אינו בין החיים. הייתי מראיינת אותו בפאב הזיגל (שגם הוא כבר אינו בין החיים), אותו פאב שדיין נהג לפקוד בתקופות החשוכות של חייו, ושעליו ביסס את הסרט "החיים על פי אגפא". הייתי שמחה לשבת איתו שם, לדבר איתו על חיים ומוות ופרוצדורות, כשברקע צ'רניאק מנגן את "במקום הזה".

משפט לאומה:
"
החיים הם מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלנסח קלישאות."

שוטים:
ילדות: "מחבואים עמודים. משחק שהמציאו ילדי רחוב אבטליון בבני ברק, ולדעתי מגיע לנו לקבל עליו פטנט".
דת: "פתרון טוב למחפשי משמעות בחיים".
אוכל: "הנאה ואחריה מצפון".
חיה
:  "איצקו, הכלב שלנו. שחוץ מלהשאיר אחריו שערות בכל מקום מביא לנו הרבה אור לחיים".
ספר
: "אני רוצה להיות גבוהת מצח ולומר 'סיפור על אהבה וחושך'. אבל האמת שבימים אלו ממש הספר שהולך איתי הוא 'סיר הסירים'. כבר חודשיים אני מקריאה אותו לילדה שלי והיא עדיין לא מוכנה להיגמל מחיתולים".
סרט
: "בלי חיתולים עם חני נחמיאס. טוב נו, יוקרה של כריסטופר נולאן".
תרבוש: "נחמד לגלות שאתם קיימים".

רחלי מלק בודה