הסיבה המסורתית בגללה חל שימוש דווקא בפירות יבשים בט"ו בשבט התחיל ממסורת שהנחילו יהודי הגולה, אשר לא היה באפשרותם לשים ידם על פירות טריים מארץ הקודש ועקב העדר יכולת הקירור של פירות טריים, אכלו אותם בצורתם היבשה. אז למה אנחנו צריכים להמשיך ו"לסבול"?
מעבר לכך שהוא חג וראש השנה לאילנות, גם עבורנו ט"ו בשבט מהווה זמן חגיגה כשבכל המרכולים והשווקים פרוסים לפנינו שלל אגוזים ופירות יבשים במיני צבעים ולמרות מזג האוויר החורפי נוכל למצוא על המדפים פירות קיציים כמו צימוקים, אפרסק, מנגו ועוד.
כלומר, פירות יבשים הם בעלי חיי מדף ארוכים בהשוואה לפירות טריים, מה שסייע בעבר לאותם יהודים ליהנות מטעמם של פירות ארץ הקודש ומאפשר לנו היום לאכול מהם בכל עונות השנה בלי קשר לתקופת הגידול, וליהנות מטעמו של פרי מתוק ומרוכז מאוד.
יתרונות הפירות המיובשים:
במידה ואכן נעשה בחירה מושכלת ונחליט לבחור את הפירות היבשים אשר לא עברו שינויים ותיסופים כימיים (על ידי קריאה של תוויות המזון), נוכל ליהנות מיתרונותיהם הבריאותיים. העובדה שפירות יבשים מכילים סוכר באופן מרוכז יצרה חשיבה הגיונית כי אכילת פרי מיובש מעלה את כמות הסוכר בדם באופן דרסטי, אולם מחקרים מראים, כי דווקא הפיק בעליית הסוכר בדם היא נמוכה עד בינונית וזאת כנראה עקב העובדה שהוא מכיל כמות רבה של סיבים תזונתיים, תרכובות פנוליות, וטאנינים אשר פועלים גם כאנטי אוקסידנטים אשר מסייעים לנו לשמור על סטאטוס בריאותי תקין. בנוסף, צריכה של 40 גרם ביום (הנחשבים כשתי מנות פרי) של פירות יבשים מספקת כמות של מעל ל-9% מצריכת הסיבים היומית הנדרשת- כאשר הסיבים ידועים כמסייעים לפעילות מעיים תקינה, וכ-4% מצריכת האשלגן הנדרשת – כאשר אשלגן ידוע כמסייע בהורדת לחץ דם ובתפקוד לב תקין.
בנוסף לכך, למרות הכמות הקלורית הגבוהה יותר המצויה בפירות יבשים, מחקר אשר השווה בין אנשים הצורכים פירות יבשים בכמות של 1/2 כוס מידי יום לאנשים אשר לא צורכים אותם מצא כי אנשים אשר צרכו פירות יבשים צרכו כמות פחותה של שומנים מוקשים, סוכרים מוספים ואלכוהול. בנוסף לכך, אפילו נמצא כי הן המשקל והן היקף המותן (אשר מהווה מדד להשמנה מורבידית) היו נמוכים יותר בקרב צורכי הפירות היבשים.
